דותן ואסף ייזום ובניה-אודם בניה (ש"ר) נ' רומנו

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח-תקוה מיום 20.12.10 (כב' השופטת שירי רפאלי), בה נקבע: "הדיון בשני התיקים אוחד ממילא על פי החלטת כב' הרשם, ומכאם כי אין כל תכלית לבקשה לעיכוב הליכים והיא נדחית".

כעולה מהבקשה שבפני, המבקשת הגישה בבית משפט קמא תביעה כספית כנגד המשיבה, על סך כ-230,000 ₪. המשיבה הגישה כתב הגנה במסגרתו ביקשה לקזז סכומים אשר לטענתה חבה לה המבקשת. במקביל, הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד המבקשת בגין אותם סכומים אשר ביקשה לקזז בכתב הגנתה.

על כן, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים בתביעת המשיבה והארכת מועד להגיש כתב הגנה מטעמה לתביעה.

ביום 28.11.10 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם רונן שוורץ לאיחוד הדיונים בשתי התביעות, וביום 20.12.10 ניתנה החלטת כב' השופטת רפאלי, מושא הבקשה שבפני.

לטענת המבקשת, החלטת בית משפט קמא אינה מנומקת ואינה עניינית, ומבוססת על החלטת כב' הרשם מיום 28.11.10. החלטת כב' הרשם מוטעית, באשר נאמר בה כי איחוד הדיונים בתביעות נעשה בהסכמת הצדדים, כאשר בפועל לא ניתנה הסכמת המבקשת לאיחוד התביעות.

דין הבקשה להדחות, אף ללא קבלת תגובת הצד שכנגד.

הלכה היא, כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים הנוגעים לסדרי דין, וכפועל יוצא לא תיטה ערכאת הערעור, בדרך כלל, להתערב בשיקול דעת זה (השווה רע"א 9339/10 פלוני נ' פלוני (מיום 18.1.11, פורסם ב"נבו"). הצדדים לא ערעור על החלטת כב' הרשם בבית משפט קמא ואף לו היו מערערים ספק אם ערעורם היה נשמע לאור האמור לעיל ולאור סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009. לא מצאתי כי נגרם עיוות דין למי מהצדדים כפועל יוצא מהחלטה זו.

משאוחדו הדיונים בתביעות, הבקשה לעיכוב הליכים מתייתרת, ובצדק קבע בצדק בית משפט קמא כי בנסיבות העניין היא נעדרת תכלית.

כאמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"א, 23 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: